The Messiah of Genesis Rabbah

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה’ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו’. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו’. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו’. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו’. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו’, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה’ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו’, קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה’ בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו’. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו’.

“In the beginning, God created” – six items preceded the creation of the world; some of them were [actually] created, and some of them God contemplated creating, [though He did not actually do so]. The Torah and the Throne of Glory were created. Torah, from where is it derived? As it is stated: “The Lord made me at the beginning of His way” (Proverbs 8:22). The Throne of Glory, from where is it derived? “Your throne stands firm from earliest time, [You are from eternity]” (Psalms 93:2). The patriarchs, Israel, the Temple, and the name of the messianic king – God contemplated creating them [before the world, but did not]. The patriarchs, from where is it derived? “Like grapes in the wilderness [I found Israel, like a first fruit on the fig tree, at its beginning [bereshitah] I saw your fathers]” (Hosea 9:10). Israel, from where is it derived? “Remember Your congregation, that You acquired from old times” (Psalms 74:2). The Temple, from where is it derived? “Throne of glory, exalted from the beginning, [is the place of our Temple]” (Jeremiah 17:12). The name of the messianic king, from where is it derived? “May his name endure forever. His name is praised before the sun” (Psalms 72:17). Rabbi Ahava ben Rabbi Ze’eira said: Repentance as well, as it is stated: “Before the birth of mountains” (Psalms 90:2), and at that same time, “You bring man down until he is crushed, [and then You say: Return, sons of man]” (Psalms 90:3).

But I do not know which of them was first – did the Torah precede the Throne of Glory, or did the Throne of Glory precede the Torah? Rabbi Abba bar Kahana said: The Torah preceded the Throne of Glory, as it is stated: “The Lord made me at the beginning of His way, [before His undertakings of old times]” (Proverbs 8:22) – before that in whose regard it is written: “Your throne stands firm from earliest time” (Psalms 93:2)…

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (דניאל ב, כב): הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא. הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא, זוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יח): וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, וְאוֹמֵר (ישעיה ל, לג): הֶעְמִיק הִרְחִב. וּמְסַתְּרָתָא, זוֹ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר, וְאוֹמֵר (תהלים לא, כא): תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ. דָּבָר אַחֵר הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה’. וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): לַסְתִּר עֵצָה. (דניאל ב, כב): יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. (דניאל ב’ כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, דִּכְתִיב (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, וְאוֹמֵר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו’. אָמַר רַבִּי אַבָּא סָרוֹנְגַיָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי וגו’. בִּפְסִיקְתָּא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו’, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (ישעיה מ, כב): הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם. וְאֶת הָאָרֶץ, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ (איוב לח, לח): בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וגו’. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה.

Rabbi Yehuda bar Simon began: “He reveals the deep and the hidden [umsatrata]” (Daniel 2:22). “He reveals the deep” – this is Gehenna, as it is stated: “He does not know that the ghosts are there; [her guests are in the depths of the netherworld]” (Proverbs 9:18). And it says: “He deepened [he’emik] and widened” (Isaiah 30:33). “And the hidden [umsatrata]” – this is the Garden of Eden, as it is stated: “For protection and refuge [ulmistor]” (Isaiah 4:6). And it says: “Conceal them [tastirem] in the hideaway of Your presence” (Psalms 31:21).

Another matter, “He reveals the deep and the hidden [umsatrata]” – these are the actions of the wicked, as it is stated: “Those who go deep from the Lord” (Isaiah 29:15). Umsatrata – these are the actions of the wicked, as it is stated: “To conceal [listor] counsel” (Isaiah 29:15). “He knows what is in the darkness” (Daniel 2:22) – these are the actions of the wicked, as it is stated: “Their actions are in the darkness” (Isaiah 29:15). “And the light rests with Him” (Daniel 2:22) – these are the actions of the righteous, as it is written: “But the path of the righteous is like a dawning light” (Proverbs 4:18), and it says: “Light is sown for the righteous…” (Psalms 97:11). Rabbi Abba Sarongaya said: “And the light rests with Him” – this is the messianic king, as it is stated: “Arise, shine, [for your light has come and the glory of the Lord has shone upon you]” (Isaiah 60:1), etc. in Pesikta. *The Midrash refers us to Pesikta Rabati parashat Kumi ori, where the idea of light representing the Messiah is expounded further. (According to some, the word בפסיקתא is a scribal error and should be deleted.)

Rabbi Yehuda bar Simon said: From the beginning of the creation of the world, “He reveals the deep and the hidden” (Daniel 2:22). [The verse states:] “In the beginning God created [the heavens]” (Genesis 1:1) – but it did not elaborate. And where did it elaborate? It was elsewhere: “Who spread the heavens like a curtain” (Isaiah 40:22). [It states further:] “And the earth” (Genesis 1:1) – but it did not elaborate. And where did it elaborate? It was elsewhere: “For He says to the snow: Become the earth” (Job 37:6); “when the dust consolidated into a mass…” (Job 38:38). [It states:] “God said: Let there be light” (Genesis 1:3) – but it did not elaborate. Where did it elaborate? “Enveloping with light as if with a cloak” (Psalms 104:2).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה’, בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם.

Rabbi Shimon ben Lakish interpreted the verses regarding the [four] kingdoms. “The earth was emptiness” – this is the Babylonian kingdom, as it is stated: “I have seen the land, and behold, it was emptiness and disorder” (Jeremiah 4:23). “And disorder [vavohu]” – this is the Median kingdom, [as it is stated:] “They hastened [vayavhilu] to bring Haman” (Esther 6:14). “And darkness”– this is the Greek kingdom, which darkened Israel’s eyes with their edicts, as they used to say to them: ‘Write on the horn of a bull that you have no portion in the God of Israel.’ “Upon the face of the depths” – this is the evil kingdom [Edom], which cannot be calculated, like the depths; just as the depths cannot be calculated, so is it with [the wickedness of] the wicked. “And the spirit of God was hovering” – this is the spirit of the messianic king, as it says: “The spirit of the Lord will rest upon him” (Isaiah 11:2). By what merit will it [the Messianic kingdom] come? “Hovering over the surface of the water” – by the merit of repentance, that is likened to water, as it is stated: “Pour out your heart like water [before the face of the Lord]” (Lamentations 2:19).

Rabbi Ḥagai said in the name of Rabbi Pedat: A covenant is made with the water, that even when the weather is hot, the wind blows over it. It happened once that Rabbi Shimon ben Zoma was sitting, entranced in thought. Rabbi Yehoshua passed and greeted him once, twice, but he did not answer him. The third time, he answered him with a start. He said to him: ‘Ben Zoma, where were your thoughts?’ He said to him: ‘I have been contemplating.’ He said to him: ‘As the heavens and the earth are my witnesses, I shall not move from here until you inform me where your thoughts were.’ He said to him: ‘I was looking at the act of Creation, and [I saw that] between the upper waters and the lower waters there were only two or three fingerbreadths. “The spirit of the Lord was blowing” is not written, but rather, “was hovering” – like a bird that flaps its wings, they touch [the nest] but do not quite touch.’ Rabbi Yehoshua turned and said to his disciples: Ben Zoma is gone. Not even a few days passed with ben Zoma still in the world.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו’, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם, אוֹכֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו הוּא בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אֲמַר לְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו’. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ, וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוא דִכְתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וגו’. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מְלֹא כָל הָעוֹלָם בְּרָאוֹ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו’. מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם. וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, טז): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה’, אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ זְבוּב קְדָמְךָ, יַתּוּשׁ קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל זֶה קְדָמְךָ. אָמַר רַב נַחְמָן אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל עֳנָשִׁין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף בְּקִלּוּס אֵינוֹ בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה’ מִן הַשָּׁמַיִם וגו’, וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה’ מִן הָאָרֶץ וגו’ וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר (תהלים קמח, יא): מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים (תהלים קמח, יב): בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ אֵינָהּ אֶלָא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, כָּךְ בְּרִיָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מַה טַּעְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו’, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם וגו’.

“And God said: Let us make Man in our image, in our likeness, and let them dominate over the fish of the sea, and over the birds of the heavens, and over the animals, and over all the earth, and over every crawling creature that crawls upon the earth” (Genesis 1:26).

“And God said: Let us make Man in our image, in our likeness.” Rabbi Yoḥanan began: “Back and front [aḥor vakedem], You shaped me…” (Psalms 139:5) – Rabbi Yoḥanan said: If a person merits, he partakes of two worlds, as it is stated: “Back and front, You shaped me.” But if not, he will come to give an accounting, as it is stated: “You placed Your palm on me” (Psalms 139:5).

Rabbi Yirmeya ben Elazar said: When the Holy One blessed be He created Adam the first man, He created him androgynous. That is what is written: “He created them male and female” (Genesis 5:2). Rabbi Shmuel bar Naḥman said: When the Holy One blessed be He created Adam the first man, He created him with two faces, and [subsequently] He sawed him in two and made [for] him two backs, a back here and a back there. They raised an objection to him: But is it not written: “He took one of his ribs [tzalotav] … [and the Lord God built the rib that He took from the man into a woman]”? (Genesis 2:21–22). He said to them: [It means that He took] one of his two sides, as it says: “And for the tzela of the Tabernacle” (Exodus 26:20), which we translate: “And for the side of the Tabernacle…”. Rabbi Tanḥuma in the name of Rabbi Benaya and Rabbi Berekhya in the name of Rabbi Elazar said: When the Holy One blessed be He created Adam the first man, He created him in an unformed state and he was situated from one end of the world to the other. That is what is written: “Your eyes saw my unformed parts…” (Psalms 139:16).

Rabbi Yehoshua bar Neḥemya and Rabbi Yehuda bar Simon in the name of Rabbi Elazar said: He created him filling the whole world. From east to west, from where is it derived? It is as it is stated: “Back [aḥor] and front [kedem], You shaped me…” (Psalms 139:5). From north to south, from where is it derived? It is as it is stated: “[From the day God made Adam on the earth,] and from one end of the heavens to the other end of the heavens” (Deuteronomy 4:32). From where is it derived that he even filled the empty space of the world? It is as it is stated: “You placed Your palm on me” (Psalms 139:5) just as it says: “Distance Your palm from me” (Job 13: 21).

Rabbi Elazar said: [Adam was created] last [aḥor] among the acts of creation on the last day, and first [kedem] among the acts of creation on the last day. This is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: “Let the earth produce the spirit of living beings by their species” (Genesis 1:24) – this is the life spirit of Adam the first man.

Rabbi Shimon ben Lakish said: [The creation of Adam was] last [aḥor] among the acts of creation on the last day, and first [kedem] among the acts of creation on the first day. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, as Rabbi Shimon ben Lakish said: “And the spirit of God was hovering over the surface of the water” (Genesis 1:2) – this is the spirit of the messianic king, as it says: “The spirit of the Lord will rest upon him” (Isaiah 11:2). If a person is meritorious, it is said to him: ‘You preceded the ministering angels’; if not, it is said to him: ‘A fly preceded you, a gnat preceded you, this earthworm preceded you.’

וַיֹּאמֶר ה’ אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו’ (בראשית ג, יד), (תהלים קמ, יב): אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ וגו’, אָמַר רַבִּי לֵוִי לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמוֹרִידָם לַגֵּיהִנֹּם, וְאוֹמֵר לָהֶם, לָמָּה הֱיִיתֶם קוֹנְסִים אֶת בָּנַי, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ מֵהֶם וּבָהֶם הָיוּ בָּאִים וְאוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרָע אִישׁ עַל חֲבֵרוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֵלּוּ וְאֵלּוּ וּמוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹּם. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ לָשׁוֹן, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאוֹ. בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ, עַל גְּחֹנְךָ. אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ, לְמַדְחֵפָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְמַדְחֵפֹת, אָדָם נִתְקַלֵּל, וְחַוָּה נִתְקַלְּלָה, וְנָחָשׁ נִתְקַלֵּל.

“The Lord God said to the serpent: Because you did this, cursed are you from all the animals, and from all the beasts of the field; on your belly you shall go, and you shall eat dust all the days of your life” (Genesis 3:14).

“The Lord God said to the serpent” – “The slanderer shall not stand in the land; [may evil trap unjust men, bringing about banishments]” (Psalms 140:12) – Rabbi Levi said: In the Messianic future the Holy One blessed be He will take the idolaters and send them down to Gehenna, and say to them: ‘Why did you punish my children?’ They will say to Him: ‘It is from them themselves, as they would come and slander one another.’ The Holy One blessed be He will then take both these and those and send them down to Gehenna.

Another matter, “The slanderer” – this is the serpent who slandered his Creator. “Shall not stand in the land” – “on your belly [you shall go].” “May evil trap unjust men [bringing about banishments]” – “banishment” is not written here, but rather, “banishments.”Adam was cursed, Eve was cursed, and the serpent was cursed…

עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ (בראשית ג, יד), בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְקָצְצוּ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְהָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בָּא נָחָשׁ לְלַמֵּד עַל מַפַּלְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מו, כב): קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא, חַד מִנְהוֹן אָמַר אַתָּה גָּרַמְתָּ לַבְּרִיּוֹת שֶׁיְהוּ מְהַלְּכֵי גְּחוּנִים עַל מֵתֵיהֶם, אַף אַתָּה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף קִלְּלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ בָּהּ בְּרָכָה, אָמַר אִלּוּלֵי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, הֵיאַךְ הָיָה בּוֹרֵחַ לַכֹּתֶל וְנִכְנַס לַחֹר וְנִצֹּל. (בראשית ג, יד): וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, אָמַר רַבִּי חִילְפָאי לֹא עָפָר מִכָּל צַד אֶלָּא בּוֹקֵעַ וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע וְשׁוֹמֵט גִּידִין שֶׁל אֲדָמָה וְאוֹכֵל. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מִנָּחָשׁ וְגִבְעוֹנִים, נָחָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כה): וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וגו’, גִּבְעוֹנִים (יחזקאל מח, יט): וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי אָסֵי וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עֲשִׂיתִיךָ מֶלֶךְ עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַחַיָּה וְאַתָּה לֹא בִּקַּשְׁתָּ, אֲנִי עֲשִׂיתִיךָ שֶׁתְּהֵא מְהַלֵּךְ קוֹמְמִיּוּת כְּאָדָם, וְאַתָּה לֹא בִּקַּשְׁתָּ, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. אֲנִי עֲשִׂיתִיךָ שֶׁתְּהֵא אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת כְּאָדָם, וְאַתָּה לֹא בִּקַּשְׁתָּ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, אַתָּה בִּקַּשְׁתָּ לַהֲרֹג אֶת הָאָדָם וְלִשָּׂא אֶת חַוָּה, וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, הֱוֵי מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נִתַּן לוֹ, וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נִטַּל מִמֶּנּוּ. וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וּבְקֹרַח וּבִלְעָם וּבְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וּבַאֲדוֹנִיָּהוּ וּבְעֻזִּיָּהוּ וּבְהָמָן, מַה שֶׁבִּקְּשׁוּ לֹא נִתַּן לָהֶם, וּמַה שֶּׁבְּיָדָם נִטַּל מֵהֶם.

“On your belly you shall go” – when the Holy One blessed be He said to it: “On your belly you shall go,” the ministering angels descended and severed its arms and its legs, and its voice carried from the end of the world to its end. The serpent comes to shed light on the downfall of Egypt, but in the end is itself illuminated by it, as it is stated [regarding Egypt]: “Its outcry will sound out like a serpent” (Jeremiah 46:22).

Rabbi Yudan and Rabbi Huna, one of them said: [God told the serpent:] ‘You caused people to walk bent over [in grief] over their dead; you, too, will go on your belly.’

Rabbi Eliezer said: Even the curse of the Holy One blessed be He contains a blessing. Had the Holy One blessed be He not said to it: “On your belly you shall go,” how would it flee into a wall, enter a hole and be saved?

“And you shall eat dust all the days of your life” – Rabbi Ḥilfai said: Not the dust on all sides, but rather, it breaks through [the soil] and descends until it reaches bedrock, and it loosens soil fibers and eats.

Rabbi Levi said: In the Messianic future, everyone will be cured [from their disabilities] except for the serpent and the Givonites. The serpent, as it is stated [of the Messianic future]: “A serpent, dust will be its food. None will harm or destroy [on the entire mountain of My holiness]” (Isaiah 65:25). The Givonites – “the workers of the city from all the tribes of Israel will cultivate it” (Ezekiel 48:19).

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, כה), נִתּוֹסַף לוֹ תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָתוֹ, לְשֶׁעָבַר אִם לֹא הָיָה רוֹאָהּ לֹא הָיָה מִתְאַוֶּה, עַכְשָׁו בֵּין רוֹאָהּ בֵּין שֶׁאֵינוֹ רוֹאָהּ הוּא מִתְאַוֶּה. רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא רֶמֶז לִמְפָרְשֵׁי יַמִּים שֶׁיִּהְיוּ נִזְכָּרִים אֶת בָּתֵּיהֶם וּבָאִים מִיָּד. (בראשית ד, כה): וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר וגו’, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר נִסְתַּכְּלָה אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵי זֶה זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (בראשית ד, כה): תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן, מֵחֲטִיָּה שֶׁל הֶבֶל נֶהֱרַג קַיִן, לִשְׁנֵי אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ סְמוּכִין זֶה לָזֶה, פָּכְרָה רוּחַ אֶת אֶחָד מֵהֶן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ וּפְכָרוֹ, כָּךְ תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן, מֵחֲטִיָּהּ שֶׁל הֶבֶל נֶהֱרַג קָיִן.

“Adam was further intimate with his wife and she gave birth to a son, and she called his name Seth: As God has provided me with another offspring in place of Abel, as Cain killed him” (Genesis 4:25).

“Adam was further intimate with his wife,” extra desire was added for him to his desire. In the past, when he did not see her, he would not desire her. Now, whether he saw her or did not see her, he desired her.

Rabbi Abba bar Yudan in the name of Rabbi Aḥa: This is an allusion for seafarers, that they will eventually remember their homes and come immediately.

“She called his name Seth [Shet]: As God has provided [shat] me with another offspring.” Rabbi Tanḥuma said in the name of Rabbi Shmuel: She was looking ahead at that offspring who would come from a different place. Who is that? It is the messianic king. *The Messiah, like all mankind, will descend from Seth, and he will set up the foundations (mashtit) for a new world. The Messiah comes “from a different place” in that he is of non-Jewish descent, from David, who descended from Ruth the Moavite.

דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, כְּתִיב (ישעיה נז, טז): כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן. (ישעיה נז, טז): וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף, עִם תּוֹלְדוֹתָיו. (ישעיה נז, טז): כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, אָמַר רַבִּי הוּנָא הָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לָעוֹלָם הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַשְּׁלוֹ בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּזִּיק בְּרִיּוֹתַי, מַאי טַעְמֵיהּ כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, מַה הוּא יַעֲטוֹף מְשַׁלְּהֵי לֵיהּ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (יונה ב, ח): בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה’ זָכָרְתִּי. אָמַר רַבִּי הוּנָא שָׁלשׁ רוּחוֹת עַל יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ שֶׁלֹא בְמִשְׁקָל הָיָה עוֹלָם חָרֵב בָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד בִּימֵי יוֹנָה, וְאֶחָד בִּימֵי אִיּוֹב, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁל יוֹנָה עַל אוֹתָהּ הַסְּפִינָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ד): וַה’ הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם. שֶׁל אִיּוֹב עַל אוֹתָה הַבַּיִת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יט): וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וְאֵין לְךָ קוֹזְמִיקוֹן אֶלָּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יא): וְהִנֵּה ה’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְאַמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן לְעוֹלָם אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּבָּרְאוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּראוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם:

Another matter, “this is the book of the descendants of Adam,” it is written: “For I [God] will not contend forever” (Isaiah 57:16) – with Adam the first man; “and I will not be eternally angry” (Isaiah 57:16) – with his descendants. “For the wind will be faint [yaatof] before Me” (Isaiah 57:16), Rabbi Huna said: This wind, when it goes out into the world it seeks to destroy the world, but the Holy One blessed be He weakens it on the mountains, breaks it on the hills, and says to it: ‘Take care that you do not harm My creations!’ What is the source? “For the wind will be faint [yaatof] before Me.” What is yaatof? It means that He wears it down, as it says: “When my soul was worn down [behitatef] within me, I remembered the Lord” (Jonah 2:8).

Rabbi Huna said: There were three winds that, because they emerged untamed, the world was almost destroyed by them. They were: one in the days of Jonah, one in the days of Job, and one in the days of Elijah. Rabbi Yudan ben Rabbi Yishmael said: Jonah’s [wind] was on that ship [alone], as it is stated: “But the Lord cast a great wind upon the sea” (Jonah 1:4). Job’s was on that house [alone], as it is stated: “And behold, a great wind came from across the wilderness, [and it struck the four corners of the house]” (Job 1:19). You have only Elijah’s that was worldwide, as it is stated: “And behold, the Lord was passing, and there was a great and powerful wind, smashing mountains and shattering rocks” (I Kings 19:11).

Rabbi Tanḥum bar Ḥiyya, and some say it in the name of the Rabbis: The messianic king will not come *This is a new interpretation of ruaḥ not as “wind,” but as “the spirit [of the Messiah].” It will not go forth (yaatof) from before God until the depletion of “the souls that I have created.” until all the souls that entered God’s mind to be created are created, and those are the souls stated in the book of Adam.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה’ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי (בראשית טו, ב), אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה הֵן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שְׁאַל, וְאֵלּוּ הֵן, שְׁלֹמֹה וְאָחָז וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. שְׁלֹמֹה דִּכְתִיב (מלכים א ג, ה): בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה’ אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. אָחָז דִּכְתִיב (ישעיה ז, יא): שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה’. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים ב, ח): שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר אָנוּ מְבִיאִים עוֹד שְׁנַיִם מִן הַהַגָּדָה, אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב, אַבְרָהָם דִּכְתִיב בֵּיהּ: ה’ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מַה תִּתֶּן לִי אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל. יַעֲקֹב דִּכְתִיב (בראשית כח, כב): וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנוּ לָךְ, אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁאַל.

“Abram said: My Lord God, what will You give me, being that I go childless, and the one who has charge of my house is Damascus Eliezer?” (Genesis 15:2).

“Abram said: My Lord God, what will You give me…?” – Rabbi Yonatan said: There are three people regarding whom it is stated: Make a request. These are Solomon, Aḥaz, and the messianic king. Solomon, as it is written: “In Givon, the Lord appeared to Solomon in a dream at night, and God said: Request what I shall give you” (I Kings 3:5). Aḥaz, as it is written: “Request a sign for yourself from the Lord” (Isaiah 7:11). The messianic king, of whom it is written: “Request of Me, and I will render nations your inheritance” (Psalms 2:8). Rabbi Berekhya and Rabbi Aḥa say in the name of Rabbi Shmuel: We cite an additional two cases from aggada, Abraham and Jacob. Abraham, of whom it is written: “My Lord God, what will You give me?” He would not have said: “What will You give me…?” unless He had first said to him: ‘Make a request.’ Jacob, as it is written: “Everything that You will give me I will tithe to You” (Genesis 28:22). He would not have said this unless He had first said to him: ‘Make a request.’

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וגו’ (בראשית יט, לא), שֶׁהָיוּ סְבוּרוֹת שֶׁנִּתְכַּלָּה הָעוֹלָם כְּדוֹר הַמַּבּוּל. (בראשית יט, לב): לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וגו’, רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל (בראשית יט, לב): וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ בֵּן אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע, אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵי זֶה זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (בראשית יט, לג): וַתַּשְׁקֶןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן וגו’, נָקוּד עַל וי”ו שֶׁל וּבְקוּמָהּ, שֶׁבְּשָׁכְבָהּ לֹא יָדַע בְּקוּמָהּ יָדַע. (בראשית יט, לד): וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה וגו’, מִנַּיִן הָיָה לָהֶם יַיִן בַּמְּעָרָה, אֶלָּא מִמַּה שֶׁהַיַּיִן מְרֻבֶּה לָהֶם הָיוּ מַחְבִּיאִין אוֹתוֹ בַּמְּעָרוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן נַעֲשָׂה לָהֶם מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס.

“The elder said to the younger: Our father is old, and there is no man on the earth to consort with us in the way of the world” (Genesis 19:31).

“The elder said to the younger: Our father is old, [and there is no man on the earth]…” – because they believed that the entire world had come to an end, as in the generation of the Flood.

“Let us give our father wine to drink, and we will lie with him, and we will give life to offspring from our father” (Genesis 19:32).

“Let us give our father wine to drink…” – Rabbi Tanḥuma in the name of Rabbi Shmuel: “We will give life to offspring from our father.” “We will give life to a child from our father” is not written here, but rather, “we will give life to offspring from our father” – that offspring that will come from another place. Which is that? The messianic king. *The Messiah, scion of David, will be a distant descendant of Lot, through Moav and Ruth.

אָמַר לְיִצְחָק, בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לִשְׁנֵי נְעָרָיו, רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמְרוּ לוֹ לַאו. אָמַר הוֹאִיל וַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם רוֹאִים (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר. וּמִנַּיִין שֶׁהָעֲבָדִים דּוֹמִין לִבְהֵמָה, מֵהָכָא, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַחֲמוֹר. רַבָּנָן מַיְתֵי לֵיהּ מֵהָכָא מִמַּתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ט י): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וגו’ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק עָתִיד הַמָּקוֹם לִרָחֵק מִבְּעָלָיו, וּלְעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר. (בראשית כב, ה): וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵלֵךְ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל כֹּה. (בראשית כב, ה): וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, בִּשְּׂרוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר מֵהַר הַמּוֹרִיָה בְּשָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכֹּל בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְאַבְרָהָם לֹא חָזַר מֵהַר הַמּוֹרִיָּה בְּשָׁלוֹם אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. יִשְׂרָאֵל לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וגו’ וַיִקְדּוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, א): וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. חַנָּה לֹא נִפְקְדָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, כח): וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה’: הַגָּלֻיּוֹת אֵינָן מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו’ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ט): רוֹמְמוּ ה’ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ. הַמֵּתִים אֵינָן חַיִּין אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צה, ו): בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה’ עֹשֵׂנוּ.

“Abraham said to his young men: You stay here with the donkey, and I and the lad will go to there; we will prostrate ourselves, and we will return to you” (Genesis 22:5).

He said to Isaac: ‘Do you see what I see?’ He said to him: ‘Yes.’ He said to his two young men [his attendants]: ‘Do you see what I see?’ They said to him: ‘No.’ He said: ‘Since the donkey does not see it and you do not see it: “You stay here with the donkey.”’

Rabbi Yitzḥak said: [Abraham saw that] this place was destined to be distanced from its owners. Will it be forever? [No,] as the verse states: “This is My resting place forever; here I will settle” (Psalms 132:14) – when the one [the Messiah] arrives in whose regard it is written: “A humble man riding upon a donkey” (Zechariah 9:9). *This is expounded from “stay [or settle down] here with the donkey.” The Jewish people will eventually return to settle “here,” the place of which God said “here I will settle,” and this will occur when the Messiah will come, riding on a donkey.

From where is it derived that slaves are likened to an animal? It is from here: “Stay here with the donkey [im haḥamor]” – the people [am] of the donkey [haḥamor]. The Rabbis derive it from here [i.e., from elsewhere], from the giving of the Torah, as it is stated: “Six days you shall work and perform all your labor…you, your son and your daughter, your slave and your maidservant, and your animal” (Exodus 20:9–10).

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת (בראשית כה, כד), לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמואל א טז, יב): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג. דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס נ”א: פַּמְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר. (בראשית כה, כה): כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת. רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא וגו’ וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר, מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים. (בראשית כה, כה): וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה’ בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

“Her days to give birth were complete” (Genesis 25:24) – elsewhere they are incomplete, and here they are complete. Elsewhere it is written: “Twins [teomim]” (Genesis 38:27) – Peretz and Zeraḥ were both righteous, but here, “tomim” – Jacob was righteous, Esau, wicked.

“The first emerged ruddy” (Genesis 25:25) – Rabbi Ḥagai said in the name of Rabbi Yitzḥak: Due to the merit of: “You shall take for you on the first day” (Leviticus 23:40), I reveal myself to you first, as it is stated: “I am first and I am last” (Isaiah 44:6); I will exact retribution on your behalf from the first – that is Esau, as it is written: “The first emerged”; I will build for you the first – this is the Temple, in whose regard it is written: “Throne of glory, exalted from the first, [is the place of our Temple]” (Jeremiah 17:12); and I will bring you the first, this is the messianic king, in whose regard it is written: “The first to Zion, behold, here it is” (Isaiah 41:27).

וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר וגו’ (בראשית לב, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוֹר אֶחָד יָצְאוּ שְׁוָרִים הַרְבֵּה, וּמֵחֲמוֹר אֶחָד יָצְאוּ חֲמוֹרִים הַרְבֵּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לִשָּׁנְהוֹן דִּבְרִיָּתָא הִיא חֲמוֹרְתָא גְּמַלְתָא. רַבָּנָן אָמְרֵי שׁוֹר זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וגו’. צֹאן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, (תהלים קכג, ב): הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, (תהלים קכג, ג): חָנֵנוּ ה’ חָנֵנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז.

“I have oxen and donkeys and flocks and slaves and maidservants, and I have sent to tell my lord, that I may find favor in your eyes” (Genesis 32:6).

“I have oxen [shor] and donkeys [vahamor]…” – Rabbi Yehuda, Rabbi Neḥemya, and the Rabbis, Rabbi Yehuda says: From one ox, many oxen emerged; from one donkey, many donkeys emerged. Rabbi Neḥemya said: In people’s vernacular they say ox, camel. The Rabbis say: “Shor”– that is the one anointed for war, as it is stated: “A firstborn bull [shoro] is his majesty” (Deuteronomy 33:17). “Ḥamor” – this is the messianic king, as it is stated: “He is humble, and riding upon a donkey [ḥamor]…” (Zechariah 9:9). “Flocks [tzon]” – this is Israel, as it is stated: “You, My flock [tzoni], flock of My pasture” (Ezekiel 34:31). “And slaves and maidservants [ve’eved veshifḥa]” – “Behold, as the eyes of slaves to the hand of their master, [as the eyes of a maidservant to the hand of her mistress]” (Psalms 123:2); “Be gracious to us, Lord; be gracious to us, for we have had more than enough of scorn” (Psalms 123:3).

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן וגו’ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים (בראשית לג, י), מַה פְּנֵי אֱלֹהִים דִּין אַף פָּנֶיךָ דִּין, מַה פְּנֵי אֱלֹהִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אַף אַתְּ וְלֹא יֵרָאוּ פָנֶיךָ רֵיקָם. (בראשית לג, יא): קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, אָמַר לוֹ כַּמָּה יְגִיעָה יָגַעְתִּי עַד שֶׁתָּבוֹא לְיָדִי, אֲבָל אַתָּה מֵאֵלֶיהָ הִיא בָּאָה אֶצְלְךָ. אֲשֶׁר הֵבֵאתָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֻבָאת, מֵאֵלֶיהָ בָּאָה לְיָדֶךָ. (בראשית לג, יא): וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח, מִתְחֲמֵי חָזַר וִידֵיהּ פְּשִׁטָה. יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר (תהלים סח, לא): מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף, מַתִּיר אֶת הַפַּס וּמִתְרַצֶּה בְּכָסֶף. רֵישׁ לָקִישׁ סְלִיק לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבֵּנוּ, אֲמַר לֵיהּ צַלִּי עָלַי דַּהֲדָא מַלְכוּתָא בִּישָׁא סַגִּין, אֲמַר לֵהּ לָא תִסַּב מִן בַּר אֱנַשׁ כְּלוּם וְלֵית אַתְּ יָהֵיב כְּלוּם. מִן דִּיתֵיב גַּבֵּיהּ אֲתָא חָדָא אִיתְּתָא טְעִינָא לֵיהּ חָדָא דְסִיקָרִין וְחָדָא סַכִּין בְּגַוֵּהּ, קָם נְסַב סַכִּינָא וְהָדַר לָהּ דִּיסְקָרָא. אֲתָא חַד בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא וַחֲמָא יָתָהּ וְחָמְדָהּ וּנְסָבָהּ, בְּפַתֵּי רַמְשָׁא סְלֵיק רֵישׁ לָקִישׁ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבֵּינוּ וַחֲמָא יָתֵיהּ שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתְּ שָׂחֵיק אֲמַר לֵיהּ הַהִיא סַכִּינָא דַּחֲמִיתֵּיהּ יָתֵיהּ אֲתָא חַד בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא וַחֲמָא יָתֵיהּ וַחֲמָדָהּ וּנְסָבָהּ. אֲמַר לֵיהּ לָא כֵן אֲמָרִית לָךְ לָא תִיסַב מִן בַּר נָשׁ כְּלוּם וְלֵית אַתְּ יָהֵיב כְּלוּם. חַד עַמָּא דְאַרְעָא אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָה אִין אֲמָרַת לָךְ חָדָא מִלְּתָא טָבָא אַתְּ אֲמָרַת בְּצִבּוּרָא מִן שְׁמִי, אֲמַר לֵיהּ מָה הִיא, אֲמַר לֵיהּ כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ, יָבִיאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יָשִׁיבוּ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ מִלָּה טָבָא אֲמַרְתְּ וּמִן שְׁמָךְ אֲנָא אוֹמֵר לָהּ.

“Jacob said: Please, no, if I have found favor in your eyes, receive my gift from me, for therefore, I have seen your face, as the sight of the face of angels [elohim], and you welcomed me” (Genesis 33:10).

“Jacob said: Please, no, if I have found favor in your eyes, receive my gift from me, for therefore [I have seen your face], as the sight [kirot] of the face [penei] of elohim” – just as “the face of elohim”connotes judgment, so, “your face” connotes judgment. Just as the face of elohim: “They shall not appear before Me [yera’u fanai] empty-handed” (Exodus 23:15), so, you: They shall not appear before you empty-handed.

“Please, take my gift that was brought to you as God has graced me, and because I have everything. He urged him, and he took it” (Genesis 33:11).

“Please, take my gift that was brought to you” – he said to him: ‘How much exertion did I exert until it came into my possession, but you, it came to you on its own.’ It is not written here, “that you brought,” but rather, “that was brought” – it came to you on its own.

“He urged him, and he took it” – he appeared as though he was withdrawing, but his hand was outstretched. Yehuda ben Rabbi Simon said: “Those who grovel [mitrapes] for pieces [beratzei] of silver” (Psalms 68:31) – he opens his palm [matir et hapas] and is placated [umitratze] with silver.

Reish Lakish ascended to inquire after the well-being of Rabbeinu. He said to him: ‘Pray for me, because this empire is very wicked.’ He [Reish Lakish] said to him: ‘Do not take anything from anyone, and you will not need to give anything.’ While he was sitting with him, a certain woman came and gave him a bowl with a knife in it. He [Rabbeinu] stood and took the knife and returned the bowl to her. An imperial messenger came, saw it, coveted it, and took it. Before evening, Reish Lakish ascended to inquire after the well-being of Rabbeinu and saw that he was laughing. He said to him: ‘Why are you laughing?’ He [Rabbeinu] said to him: ‘That knife that you saw, a messenger from the empire came, saw it, coveted it, and took it.’ He [Reish Lakish] said to him: ‘Did I not say to you: Do not take anything from a person, and you will not need to give anything.’

A certain ignoramus said to Rabbi Hoshaya: ‘If I say to you a good saying, would you say it in public in my name?’ He said to him: ‘What is it?’ He said to him: ‘All those gifts that our patriarch Jacob gave to Esau, the nations of the world are destined to return to the messianic king in the future. What is the source? “The kings of Tarshish and of the islands will return tribute” (Psalms 72:10). It is not written here, “bring,” but rather, “return.”’ He said to him: ‘As you live, you said a good saying, and I will say it in your name.’

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו (בראשית לח, א), (מלאכי ב, יא): בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה וגו’, אֲמַר לֵיהּ כָּפַרְתְּ יְהוּדָה שְׁקַרְתְּ יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, יְהוּדָה נַעֲשָׂה חֻלִּין, (מלאכי ב, יא): כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה’ אֲשֶׁר אָהֵב. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, (מיכה א, טו): עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִיא לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, מַלְכָּן וּקְדוֹשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, דִּכְתִיב (בראשית לח, א): וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה. (ישעיה סו, ז): בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם.

“It was at that time; Judah descended from his brothers and turned to an Adulamite man, and his name was Ḥira” (Genesis 38:1).

“It was at that time; Judah descended from his brothers” – “Judah has betrayed, and an abomination has been performed…” (Malachi 2:11). [God] said to him: ‘You have denied, Judah; you have lied, Judah’ – “and an abomination has been performed in Israel” (Malachi 2:11). ‘Judah has become profane’ – “for Judah has profaned the holy of the Lord that He loves” (Malachi 2:11).

“It was at that time.” “I will yet bring to you a dispossessor, inhabitant of Maresha; [the glory of Israel] will come as far as Adulam” (Micah 1:15) – the King and Holy One of Israel. [Alternatively,] should the glory of Israel have “come as far as Adulam”? “Come as far as Adulam” – as it is written: “And turned to an Adulamite man.”

“It was at that time” – Rabbi Shmuel bar Naḥman began: “For I have known the thoughts” (Jeremiah 29:11) – the tribes were engaged in the sale of Joseph, Joseph was engaged in his sackcloth and his fasting, Reuben was engaged in his sackcloth and his fasting, Jacob was engaged in his sackcloth and his fasting, Judah was engaged in taking a wife for himself, and the Holy One blessed be He was engaged in creating the light of the messianic king: “It was at that time, Judah descended from his brothers.”

“Before she begins labor, she will give birth” (Isaiah 66:7) – before the first one who would enslave [Israel] was born, the ultimate redeemer was born. “It was at that time” – what is written prior to the matter? “The Medanites sold him to Egypt” (Genesis 37:36)…

וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן וגו’ (בראשית לח, יח), אָמַר רַבִּי חוּנְיָא נִצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חוֹתָמְךָ, זוֹ מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, (ירמיה כב, כד): כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי. וּפְתִילֶךָ, זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁהֵן מְצֻיָּנִין בִּפְתִיל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לט, לא): פְּתִיל תְּכֵלֶת. וּמַטְּךָ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, א): וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי, (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה’ מִצִּיּוֹן. וַיִּתֶּן לָהּ וגו’ וַתַּהַר לוֹ, גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ וְצַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. (בראשית לח, כ): וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה וגו’, יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ (משלי ח, ל לא): מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה רִמִּיתָ בְּאָבִיךָ בִּגְדִי עִזִּים, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר מְרַמָּה בְּךָ בִּגְדִי עִזִּים.

“He said: What is the collateral that I should give you? She said: Your signet, and your belt, and your staff that is in your hand. He gave them to her and consorted with her, and she conceived by him” (Genesis 38:18).

“What is the collateral that I should give…” – Rabbi Ḥuneya said: The divine spirit flashed in her. “Your signet [ḥotamekha]” – this is kingship, just as it says: “Set me as a seal [khaḥotam] upon your heart” (Song of Songs 8:6); “for if Konya, son of Yehoyakim king of Judah, would be a signet ring [ḥotam] upon My right hand” (Jeremiah 22:24). “And your belt [uftilekha]” – this is the Sanhedrin, which is identifiable by a thread, just as it says: “a thread of sky-blue wool” (Exodus 39:31). “And your staff” – this is the messianic king, just as it says: “A staff will emerge from the stump of Yishai” (Isaiah 11:1); “the Lord will send your staff of strength from Zion” (Psalms 110:2).

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן לוֹ גְּבוּרָה שֶׁל אֲרִי, וְחֻצְפָּה שֶׁל גּוּרָיו. (בראשית מט, ט): מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מִטַּרְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף עָלִיתָ וְנִתְעַלֵּיתָ, מִטַּרְפָּהּ שֶׁל תָּמָר עָלִיתָ וְנִתְעַלֵּיתָ. (בראשית מט, ט): כָּרַע רָבַץ, מִפֶּרֶץ עַד דָּוִד. (במדבר כד, ט): כָּרַע שָׁכַב, מִדָּוִד עַד צִדְקִיָּהוּ. יֵשׁ אוֹמְרִים כָּרַע רָבַץ, מִפֶּרֶץ עַד צִדְקִיָּהוּ, כָּרַע שָׁכַב, מִצִּדְקִיָּהוּ עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כָּרַע רָבַץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּרַע שָׁכַב, לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּרַע רָבַץ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שׂוֹנְאִים, כָּרַע שָׁכַב, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, עָמַד, כָּל קֳבֵל שׂוֹנְאִים.

“Judah is a lion cub; from prey, my son, you ascended. He crouches, lies like a lion, and like a great cat, who shall rouse him” (Genesis 49:9)?

“Judah is a lion cub” – this teaches that he gave him the strength of a lion and the boldness of its cubs.

“From prey, my son, you ascended” – from the prey of Joseph you rose and became elevated. From the prey of Tamar, you rose and became elevated. *Judah prevented the killings of both Joseph and Tamar.

“He crouches, lies [ravatz]” – from Peretz until David; “he crouches, lies [shakhav]” (Numbers 24:9) – from David until Zedekiah. Some say: “He crouches, lies [ravatz]” – from Peretz until Zedekiah; “he crouches, lies [shakhav]” – from Zedekiah until the messianic king. *This view interprets ravatz to be the more secure and relaxed position (Etz Yosef). “He crouches, lies [ravatz]” – in this world; “he crouches, lies [shakhav]” – in the World to Come. “He crouches, lies [ravatz]” – at a time when there are no enemies; “he crouches, lies [shakhav]” – at a time when there are enemies. He stood against all the enemies.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זֶה מָכִיר וגו’ וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו (בראשית מט, י), שֶׁבָּא וְנִתְחַבֵּט לִפְנֵי רַגְלָיו. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁהוּא בָּא וּמַקְהֶה שִׁנֵּיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. דָּבָר אַחֵר, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זוֹ סַנְהֶדְּרִין שֶׁהִיא מַכָּה וְרוֹדָה. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, אֵלּוּ שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם אֶחָד מִימִין וְאֶחָד מִשְׂמֹאל. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, נִמְנוּ וְאָמְרוּ הִלֵּל מִשֶּׁל מִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי מְגִלַּת יֻחָסִים מָצְאוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּכְתִיב בָּהּ הִלֵּל מִדָּוִד. רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִן דִּשְׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטָל. דְּבֵית כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ מִדְּכָלֵב. דְּבֵית צִיצִית הַכַּסָּת, מִן דְּאַבְנֵר. דְּבֵית כּוֹבְשִׁין, מִן דְּאַחְאָב. דְּבֵית יָצְאָה, מִן דְּאָסָף. דְּבֵית יֵהוּא, מִן צִפּוֹרִין. דְּבֵית יַנַּאי, מִן דְּעֵלִי. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן דְּיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב. רַבִּי נְחֶמְיָה, מִדִּנְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא.

“The scepter shall not depart from Judah, or the ruler’s staff from between his feet, until Shilo arrives; and to him nations will assemble” (Genesis 49:10).

“The scepter shall not depart from Judah” – this is Makhir… *He was the ruler of Gilad, but his descendants mentioned in the verse: “From Makhir rulers descended” (Judges 5:14) were descendants of his daughter, who was married to a man from the tribe of Judah. “Or the ruler’s staff from between his feet” – as he came and prostrated himself before his feet. *Makhir prostrated himself before Ḥetzron, Judah’s grandson. “Until Shilo arrives” – this is the messianic king. “And to him nations will assemble [yik’hat]” – he will come and blunt [yak’heh] the teeth of the idolaters.

Another matter: “The scepter [shevet] shall not depart from Judah” – this is the Sanhedrin, which flogs and subjugates. *The term shevet can also mean a rod with which one flogs (see, e.g., Proverbs 13:24). “Or the ruler’s staff from between his feet” – these are the two scribes of the judges who would stand before them, one to the right and one to the left. “Until Shilo arrives” *This is understood to mean that the prominent leaders of the Jewish people will always be from Judah. – they convened and said: Hillel, from whom did he descend? Rabbi Levi said: A genealogical scroll was found in Jerusalem in which it was written: Hillel is from David. Rabbi Ḥiyya Rabba is from Shefatya son of Avital. *Avital was David’s wife. The house of Kalba Savua is from Caleb. The house of Tzitzit HaKeset is from Avner. The house of Koveshin is from Ahab. The house of Yatza is from Asaf. The house of Yehu is from Tzippori. The house of Yanai is from Eli. Rabbi Yosei ben Ḥalafta is from Yonadav son of Rekhav. Rabbi Neḥemya is from Nehemiah the Tirshatite. *Although not all of these families are from the tribe of Judah, the midrash cites the entire report of the genealogical scroll because it demonstrates that prominent leaders in various generations descended from Judah.

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה (בראשית מט, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר גֶּפֶן שֶׁכֹּחָהּ רַע אוֹסְרִין לָהּ בַּרְקוּם אֶחָד, (בראשית מט, יא): וְלַשׂרֵקָה שְׁנֵי בְּנֵי אֲתוֹנוֹ. (בראשית מט, יא): כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, זֶה הֶחָלָב, (בראשית מט, יא): וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, זֶה הָאָדֹם. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, מֵאוֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, (מלכים א יא, לב): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ. וְלַשׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ, בָּנִים הָאֵיתָנִים רְאוּיִים לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֲנִי נֶאֱסָר לַגֶּפֶן וְשׂרֵקָה עִירוֹ וְהָאֲתוֹנוֹ לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וגו’. כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, שֶׁהוּא מְחַוֵּר לָהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, שֶׁהוּא מְחַוֵּר לָהֶם טָעֻיּוֹתֵיהֶן. אָמַר רַבִּי חָנִין אֵין יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְתַלְמוּדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, י): אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרשׁוּ, לֹא יִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן לָמָּה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא וּמַה הוּא בָּא לַעֲשׂוֹת, לְכַנֵּס גָּלֻיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלִתֵּן לָהֶם שְׁלשִׁים מִצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה יא, יב): וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם וגו’. רַב אָמַר אֵלּוּ שְׁלשִׁים גִּבּוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ שְׁלשִׁים מִצְווֹת. אָמְרֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן לָא שְׁמִיעָא לְרַב שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל זוֹכִין רֻבָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִעוּטָן בְּבָבֶל.

“He will bind his foal to the vine, and to the branch of the vine his donkey’s foal; he launders his garments in wine, and in the blood of grapes, his clothes” (Genesis 49:11).

“He will bind his foal to the vine” – Rabbi Yehuda, Rabbi Neḥemya, and the Rabbis: Rabbi Yehuda said: A vine with a poor yield, one binds a donkey to it; *The vineyards of Judah would be so productive that even a vine with a poor yield would require a donkey to carry its produce. “and to the branch of the vine [velasoreka],” two of “his donkey’s foal.” *The midrash interprets soreka to refer to a better-producing vine. “He launders his garments in wine” – this is the milk; “and in the blood of grapes, his clothes” – this is the red.

Rabbi Neḥemya said: “He will bind his foal [iro] to the vine” – from when He brings the vine *The children of Israel are called a vine (see Psalms 80:9). into His city [iro] – “the city that I have chosen” (I Kings 11:32). “And to the branch of the vine his donkey’s [atono] foal” – steadfast [ha’etanim] children are worthy to be produced from him. The Rabbis say: I am bound to the vine and the vine branch. *God is bound to Israel. “His foal” and “his donkey”– upon the arrival of the one in whose regard it is written: “A humble man riding on a donkey…” (Zechariah 9:9). *Upon the arrival of the Messiah, it will be demonstrated how God is bound to Israel. “He launders his garments in wine” – as [the Messiah] clarifies matters of Torah for them; “and in the blood of grapes, his clothes” – as he clarifies their errors for them.

Rabbi Ḥanin said: Israel does not need the teaching of the messianic king in the future, as it is stated: “Nations will seek him” (Isaiah 11:10) – not Israel. If so, why does the messianic king come, and what does he come to do? To gather the exiles of Israel and to give them thirty mitzvot. That is what is written: “I said to them: If it is proper in your eye, [give Me My fee…So they weighed out My fee: thirty silver coins]” (Zechariah 11:12) – Rav said: These are the thirty mighty men. *They are the righteous individuals in every generation. They are known as silver based on Proverbs 10:20. Rabbi Yoḥanan said: These are thirty mitzvot. They said to Rabbi Yoḥanan: Rav does not accept that the verse is speaking only regarding the nations of the world. *According to Rabbi Yoḥanan the verse is directed at the nations of the world, which is why the Messiah is to introduce new mitzvot to them. Rav did not accept that point and therefore interpreted the thirty coins differently. According to the opinion of Rav, when Israel merit, their majority will be in the Land of Israel and their minority in Babylon. *The majority of the thirty righteous individuals will be in the Land of Israel, where their spiritual level and influence will be even greater than when they are outside of the land.