Rabbinic Judaism, Zech. 4:7 & Messiah the Great Mountain

מי אתה הר הגדול. על מלך גוג יאמר מי אתה וגומ׳ ר״ל מה כח יש בך התחשוב שאתה הר גדול לעמוד בפני המשיח לבל יוכל לעבור לא כן כי למולו תהיה כארץ מישור ובקל יעבור ר״ל לא יהיה בך כח לעכב מה ע״י: 

Who are you, O great mountain. Regarding the king Gog it is said, “Who are you,” etc., meaning: what power do you have? Do you think that you are a great mountain to stand before the Messiah so that he will not be able to pass? Not so, for before him you will be like level ground and he will pass easily, meaning there will be no power in you to obstruct anything through it.

והוציא. מלך המשיח יוציא האבן הטובה והחשובה להניחה ביסוד בנין בית העתיד:

And he brought out. The King Messiah will bring out the precious and important stone to place it in the foundation of the building of the future House:

ויתכן לפרש כי הפרשה הזאת כפשוטה תבאר בברכת יהודה בן יעקב ותרמוז בשני המשיחים העתידים דוד המלך ומלך המשיח.  

It is also possible to explain this entire paragraph in which Yaakov blesses Yehudah without reading anything between the lines. Yaakov alluded to two redeemers, both in the distant future. The first one is David, son of Yishai. The second one is David reincarnated as the Messiah. 

ולפי דעתי לכך נכתבו בברכת יהודה שלשה פסוקים קודם שיתחיל בברכת שבח ארצו ובכל אחד מהם הזכיר יהודה מה שלא תמצא כן ביתר השבטים שיזכיר שמו של אחד מהם פעמים והיה הענין שהזכירו ג' פעמים כדי לרמוז על שלשתן על יהודה בן יעקב ועל דוד המלך ועל מלך המשיח. הפסוק הראשון יהודה אתה יודוך אחיך על יהודה בן יעקב שברך אתו בגבורה ובנקמת אויביו ובהנהגת שררה על כל אחיו אפי' בני אביו ולכך הוצרך להזכיר בו לשון אתה. הפסוק השני גור אריה יהודה על דוד המלך וכנה אותו בשם יהודה לפי שהוא מזרע יהודה והזכיר בו גור כי בימי שאול גור היה ואחרי מות שאול מלך על כל ישראל ונעשה אריה. ואמר מטרף בני עלית שנצל מטרף שאול שהיה רודף אחריו. כרע רבץ כאריה בימי שלמה בנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. השלישי לא יסור שבט מיהודה על מלך המשיח הגואל האחרון. וזה שאמר עד כי יבא שילה כלומר בנו היוצא מזרעו. וטעם מלת שילה שלא אמר בנו הזכיר יעקב המשיח בשם שילה כלומר בנו שיולד משלית אשה כדרך כל הנולדים מלשון (דברים כח) ובשליתה היוצאת מבין רגליה. ותוספת ה"א שבמלת שילה רמז לה"א אחרונה שבשם והיא בתו של אברהם והיא שנשאת לשלמה והיא היא מדתו של מלך המשיח, עליו רמז הנביא ע"ה חמשה לשונות של שבח הוא שכתוב (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה'. שהרי בזמנו של מלך המשיח יהיה שפע הנבואה והחכמה והדעת כמים לים מכסים. ויהיה באור הכתוב שלא תפסק המלכות ליהודה לעד כשיבא שילה.  

I believe the very fact that the Torah devotes three separate verses to Yehudah’s blessing before mentioning the excellence of the territory Yehudah would inherit in the land of Israel (verses 11-12) supports this line of interpretation. In each of the three verses 8-10 Yehudah is mentioned by name; (something most unusual, something that does not occur in connection with any of the other sons).

The reason that the name of Yehudah appears on three separate occasions in his blessing is that the blessing refers to three distinct periods of Jewish history. The Torah refers to Yehudah, son of Yaakov. Then it refers to King David. Finally, it refers to King Messiah. The first verse in which Yaakov says that his brothers will acknowledge Yehudah refers to his biological son Yehudah. In that verse Yaakov blesses his son by granting him גבורה, both spiritual and physical strength, the ability to lead his brothers in warfare as well as the authority needed to be a leader. To make certain we understand this, Yaakov addressed Yehudah by saying to him: אתה, “you.”. The second verse, where Yaakov speaks of Yehudah as גור אריה, a lion cub, he refers to King David. The reason he calls him “Yehudah” in that verse is because David is descended from Yehudah. He refers to him as גור, “a cub,’ i.e. not fully matured, as at the time when Samuel anointed David, Saul was still the effective King over Israel. David qualified for the description אריה, “lion” only after Saul had died. The words מטרף בני עלית “you arose from the prey my son,” is a reference to David having been saved from Saul’s persecution of him The words כרע רבץ כאריה, “he crouched and lay down like a lion,” refer to the time of Solomon, David’s son, when each and every Israelite is described as securely resting “under his grapevine and under his fig tree” (Kings I 5,5). Finally, the third verse, in which Yaakov says לא יסור שבט מיהודה, “the scepter will not depart from Yehudah,” is a reference to Israel’s final redeemer the King Messiah. This is why Yaakov said עד כי יבא שילה, “until ‘Shiloh’ arrives, i.e. a “son” of David [descendent, reincarnate]. The reason Yaakov described the final redeemer as “Shiloh” instead of as a son (descendant) of Yehudah is that he wanted to make sure we understand that this final redeemer would be a human being in the full sense of the word, i.e. born משלית אשה, “by woman including her afterbirth.” [Clearly the author wants to dispel the Christian concept of the Messiah being the “son of God.” Ed.] The letter ה at the end of the word שילה is a reference to the last letter in G’d’s Ineffable Name י-ה-ו-ה, a certain attribute of G’d. We have discussed this on numerous occasions. This “letter” is also known in kabbalistic jargon as בתו של אברהם, “the ‘daughter’ of Avraham,” the one married to King Solomon, the one who represents the foremost attribute of the Messiah. Concerning this attribute the prophet uses five separate expressions in Isaiah 11,2-3: “The spirit of the Lord shall alight upon him: a spirit of wisdom and insight; a spirit of counsel and valour; a spirit of devotion and reverence for the Lord. He shall sense the truth by his reverence for the Lord.” In his time “the land shall be filled with knowledge of the Lord as waters covers the sea” (verse 9).

The meaning of our verse then is: “once Shiloh=the Messiah has arrived, the kingship will never again depart from this descendent of Yehudah.”

ובמדרש שילה שי לו יובילו שי למורא ודעת אונקלוס שילה שהמלכות שלו. ופירש הרב מורי רבי שלמה ז"ל כי מלת עד במקום הזה כמו לעד וע"כ בא הטעם בעד להורות שאיננו נמשך אחר כי יבא שילה ומזה תרגום אונקלוס עד עלמא ותרגום כי יבא שילה דייתא משיחא והמתרגם עד דייתא משיחא טועה. וענין הכתוב כי בבא המשיח לא תפסק המלכות מיהודה. לעד לעולם והוא כלשון האמר בדניאל (דניאל ב) די לעלמין לא תתחבל.  

According to a Midrash quoted by Rashi, the word שילה is a composition of the words שי לו, “at that time people will bring gifts to him” (the Messiah). According to Onkelos the meaning of the word שילה is שהמלכות שלו, “the kingdom belongs to him.” In this connection my own teacher Rabbi Shlomoh Adret explained that the word עד in this instance means the same as לעד, “forever.” This is to teach that the word עד does not belong to the expression כי יבא שילה. This explains why Onkelos translated it as “forever.” Onkelos translated the word כי יבא שילה as דייתא משיחא, “when the redeemer arrives.” Anyone who translates the sequence as “until the Messiah arrives” is in error. The whole message is that once the Messiah arrives the kingship will not depart anymore from Yehudah forever.

We find confirmation of this theme in Daniel 2,44: “In the days of these kingdoms the G’d of heaven will establish a kingdom that will never be harmed nor will its sovereignty be left to another people; it will crumble and consume all these kingdoms and it will stand forever.”Seeing that the Christians have used this very verse to prove their theory that the Messiah (in the form of Jesus) has already arrived by interpreting our verse that the rule of Yehudah would last only until the advent of the Messiah, my teacher responded to them that, on the contrary, Yaakov stated and Daniel predicted that the kingship of Yehudah once it commences will endure forever Seeing this is not the case in our time, this is proof that the Messiah has not come until now...

ותמצא באלה הדברים רבה בפסוק פסל לך אמר לו הקב"ה חייך כשם שנתת נפשך עליהם בעוה"ז אף לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו שניכם באין כאחד מנין שכן כתיב (נחום א׳:ג׳) ה' בסופה ובשערה דרכו. בסופה זה משה דכתיב (שמות ב׳:ג׳) ותשם בסוף. ובסערה זה אליהו דכתיב (מלכים ב ב׳:י״א) ויעל אליהו בסערה השמימה ע"כ. וזהו דבר הנביא (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראך לא נאמר אלא אראנו כלומר למי שראה תחלה אראנו עוד. וע"כ סמך לו מיד אסרי לגפן עירה וגו'. המדבר בשבח הארץ בברכת הפירות וברבוי התבואה, והבן זה.  

Devarim Rabbah at the end of the third section uses Exodus 34,1 where G’d tells Moses to carve the second sets of tablets himself, the ones which G’d in turn will inscribe with the Ten Commandments. G’d said to Moses: “by your life, seeing you went to such lengths to secure a second set of tablets for the Jewish people in this life, when the time comes and I will send the prophet Elijah in advance of the Messiah, you too will reappear on earth.” What proof do we have that the opinion cited by the Midrash is correct? We read in Nachum 1,3: “He (G’d) travels in בסופה, whirlwind, and storm.” This is a reference to Moses of whom it is said ותשם אותו בסוף, “she (his mother) placed him in the סוף. Of Elijah we are told that ויעל אליהו בסערה השמים, “Elijah ascended to heaven in a storm” (Kings II 2,11)... 

The Midrash refers to further repercussions in the distant future due to Yehudah’s conduct, citing the fact that the first Temple was built by Solomon a descendant of Yehudah whereas the second Temple was built by Zerubabel, also a descendant of Yehudah. (compare Chagai 2,23), Zecharyah 4,9 and Zecharyah 4,7) The third Temple which we hope will be built soon will be erected by the King Messiah, also of David’s i.e. Yehudah’s descent. We base this on Isaiah 11,10.

פרק (מ"ד) [מ"ה] כתובים. [א] שיר למעלות אשא עיני [אל ההרים] (תהלים קכא א). זש"ה מי אתה הר הגדול וגו' (זכרי' ד ז). זה משיח שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישעיה נב יג). ירום מן אברהם, דכתיב הרמותי ידי וגו' (בראשית יד כב), ונשא מן משה, דכתיב כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק (במדבר יא יב), וגבוה ממלאכי השרת, דכתיב וגביהן וגבה להן (יחזקאל א יח). לכך מי אתה הר הגדול [לפני זרובבל למישור], וזרובבל ממי הוא מדוד, שנאמר ובן שלמה רחבעם (בנו) אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו וגו' אמון בנו יאשיהו בנו ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים וגו' ובני יהויקים יכניה וגו' ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו ומלכירם ופדיה וגו' ובני פדייה זרובבל ושמעי ובן זרובבל משולם וחנניה ושלמים וגו' ובן חנניה פלטיה וישעיה [וגו'] ובני (סכניה) [שכניה] שמעיה וגו' ובן נעריה אליועיני [וגו' ובני אליועיני] הודויהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה (דה"א ג י עד כד). מהו שבעה, מה שכתוב במשיח כי מי בז ליום קטנות וגו' שבעה אלה (זכרי' שם ד י), לכך מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, אותו שכתוב בו ושפט בצדק דלים והוכיח במישור (ישעי' יא ד). והוציא את האבן הראשה (זכרי' שם ד ז), של אבינו יעקב, שנא' וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן (בראשית כח יח), וכן דניאל אומר חזה הוית עד די (מטורא איתגזירת) [התגזרת] אבן די לא בידין וגו' (דניאל ב לד). ומהיכן הוא בא, דרך ההרים, שנאמר מה נאוו [על ההרים רגלי מבשר] (ישעי' נב ז), אותה שעה ישראל מסתכלין ואומרים אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. 

Chapter (44) 45: Writing [1] A song of ascents. I lift my eyes up to the mountains (Psalm 121:1). This verse is referring to "Who are you, O great mountain?" (Zechariah 4:7). This is the Messiah who is greater than the patriarchs, as it is said, "Behold, My servant will prosper, He will be high and lifted up and greatly exalted" (Isaiah 52:13). "High and lifted up" refers to Abraham, as it is written, "I have lifted up my hand" [edit. הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י "harimothi yadi"] (Genesis 14:22), "and greatly exalted" refers to Moses, as it is written, "Should you nurse it as a guardian carries a suckling, to the land which You swore to their fathers?" (Numbers 11:12). "And greater than the ministering angels" refers to the verse, "and their rims were lofty and awesome" (Ezekiel 1:18). Therefore, "Who are you, O great mountain?" [before Zerubbabel to the plain], and Zerubbabel is from whom? He is from David, as it is said, "and the son of Solomon, Rehoboam his son, Abijah his son, Asa his son, Jehoshaphat his son, Joram his son, Ahaziah his son, Joash his son, Amaziah his son, Azariah his son, Jotham his son, Ahaz his son, Hezekiah his son, Manasseh his son, Amon his son, Josiah his son, and his sons were Johanan the firstborn, Jehoiakim, and so on, and the sons of Jehoiakim were Jeconiah and so on, and the sons of Jeconiah were Shealtiel, and so on, and the son of Shealtiel was Zerubbabel, and Shimei, and the son of Zerubbabel was Meshullam, and Hananiah, and Shelomith, and so on, and the son of Hananiah was Pelatiah, and Isaiah, and so on, and the sons of Shecaniah were Shemaiah, and so on, and the son of Neri was Elioenai, and so on, and the sons of Elioenai were Hodaviah, Eliashib, Pelaiah, Akkub, Johanan, and Delaiah, and Anani—seven in all" (Ezra 3:8-9). What is "the seven," which is written in the Messiah, "Who despises the day of small things," etc. These seven (Zechariah 4:10), for which are you, the great mountain before Zerubbabel [edit. offspring of Babylon], to be made a plain, of whom it is written, "And he shall judge the poor in righteousness, and reprove with equity for the meek of the earth" (Isaiah 11:4). And he brought forth the headstone (Zechariah 4:7) of our father Jacob, as it is said, "And Jacob rose up early in the morning, and took the stone" (Genesis 28:18). And similarly, Daniel says, "I was watching until a stone was cut out without hands" (Daniel 2:34). And from where does it come? Through the mountains, as it is said, "How beautiful upon the mountains are the feet of him that brings good tidings" (Isaiah 52:7). At that time, Israel looks and says, "I will lift up my eyes to the mountains, from where shall my help come? My help comes from the Lord, who made heaven and earth" (Psalm 121:1-2).

‎שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. 

A song of ascents. I will lift up mine eyes to the mountains (Ps. 121:1). Scripture alludes here to the verse Who art thou, O great mountain before. Zerubbabel? Thou shalt become a plain (Zech. 4:7). This verse refers to the Messiah, the descendant of David. Why was he called a great mountain? Because he will be greater than the patriarchs, as is said: Behold, My servant shall prosper, he shall be exalted and lifted up, and shall be very high (Isa. 52:13). He shall be exalted above Abraham; lifted up above Isaac; and shall be very high above Jacob. He shall be exalted above Abraham, concerning whom it is said: I have lifted up my hand unto the Lord (Gen. 14:22); lifted up above Moses, of whom it is said: That thou shouldst say unto me: Carry them in thy bosom (Num. 11:12); and shall be very high like the ministering angels, concerning whom it is said: As for their wings, they were high (Ezek. 1:18). Hence Scripture says: Who art thou, O great mountain? 

וּמִמִּי הוּא יוֹצֵא, מִזְּרֻבָּבֶל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זְרֻבָּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּבָבֶל. וּמִי הוּא מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, אֲבִיָּה בְנוֹ וְגוֹ', עַד וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה (דה״‎א ג, י-כד). וּמַהוּ עֲנָנִי, זֶה מָשִׁיחַ. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה (זכריה ד, י). שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא (דניאל ז, יג).

From whom will the Messiah descend? From Zerubbabel. Why was he called Zerubbabel? Because he was born in Babel (Babylonia). From whom did Zerubbabel descend? From David, as it is said: And Solomon’s son was Rehoboam; Abijah his son … and Delaiah, and Anani, seven (I Chron. 3:10–24). To whom does Anani refer? To the Messiah, as is said: For who hath despised the day of small things? Even they shall see with joy the plummet in the hand of Zerubbabel, even these seven (Zech. 4:10). And it is written elsewhere: I saw in the night visions, and, behold, there came with clouds (ananei) of heaven, one like unto a son of man (Dan. 7:13).

וַעֲנָנִי שִׁבְעָה, מַהוּ שִׁבְעָה. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וְגוֹ' (זכריה ד, ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה וְגוֹ', וּכְתִיב: וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וְהֵיכָן הוּא בָא, דֶּרֶךְ הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר וְגוֹ' (ישעיה נב, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין וְאוֹמְרִים: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קכא, א). אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. 

Even these seven. What is indicated by the phrase even these seven? The word seven is explained by what is written concerning the King Messiah: Who hath despised the day of small things? … even these seven (Zech. 4:10). That is why it is said: Who art thou, O great mountain. Scripture states elsewhere concerning him: But with righteousness shall he judge the poor (Isa. 11:4), and he shall bring forth the top stone with shoutings of “Grace, grace, unto it” (Zech. 4:7). After that it is written: And then was the iron, the clay, the brass … broken in pieces together … and the stone that smote the image became a great mountain, and filled the whole earth (Dan. 2:35). Thus it is said: Who art thou, O great mountain? From whence shall he come? He shall come by way of the mountain path, as is said: How beautiful upon the mountains are the feet of the messenger of good tidings (Isa. 52:7). At that time, Israel will look upwards and say: I will life up mine eyes unto the mountains: From whence shall my help come? My help cometh from the Lord, who made heaven and earth (Ps. 121:1). Amen, and so may it be.

“Beautiful, Beautiful” [4:7]. Just like many people shouted and roared, “beautiful, beautiful,” when the first stone was laid, and the Blessed Lord gave it beauty. So too will it be with the building of the whole Temple. *Radak, Zechariah, 4:7.

The Talmud writes in [tractate] Berakhot, concerning the verse, “the Lord said to the Accuser” [3:2]. Rabbi Joshua the son of Levi said: The Angel of Death told me that you should not stand in front of the women when they walk past a deceased person. That is to say, when they are leaving the cemetery, since I, the Angel of Death, dance and jump before the women and I have permission to kill and harm anyone I encounter. If someone does encounter him, they should say, “The Lord said to the Accuser, the Lord rebuke you” [3:2]. *B. Berakhot, 51a.

The Talmud writes all this and the Angel of Death dances before the women, for if the women had not sinned through Eve, people would have lived forever. The Angel of Death would not have been able to kill people and he would not have had his work. That is why he dances before the women when there is a corpse.

The Pardes Rimmonim writes that women used to cry very quickly in the presence of a corpse. The women had red faces from crying. When the men would walk near them and see the women’s red faces, the Evil Inclination would jump on the men and incite them to have thoughts about the women. *I could not find the source in the Pardes Rimmonim, but the earlier source is Zohar, II: 196ab.

Our sages said that the Angel of Death is also the Evil Inclination. *B. Baba Bathra, 16a.

However, when the Messiah will come, the Angel of Death will be destroyed, as Scripture says, “He will destroy death forever” [Isaiah, 25:8].