Maimonides: Seeing the Incorporeal God

Moses Maimonides was a 12^th–13^th century AD Jewish theologian/philosopher who was heavily influenced by the Greek notions of God’s incorporeality and impassibility, which caused him to allegorize and anthropomorphize much of the Hebrew Bible.

Maimonides explained away OT verses, which speak of God appearing invisible, tangible ways, often as a Man. One of the ways he did so was to argue that these appearances were not of God himself but of something other, such as God’s Glory, Word or Voice.  

Here is how he tries to address the issue of the face and back of God, in relation to the divine form/manifestation that Moses saw:  

^5 ה) והושאל גם למי שדילג על מטרה כלשהי וכיוון למטרה אחרת ולתכלית אחרת: "וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ" (שמואל־א כ,לו)."ויעבֹר ה' על פניו" – ביאור הרמב"ם⁶ לדעתי, דבריו "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) הם לפי השאלה זו, וכינוי הגוף (="-יו") ב"פניו" מתייחס אליו יתעלה. וכך פירשו זאת החכמים, ש"פניו" כאן הם שלו יתעלה. והגם כי אמרו זאת בכלל ההגדות שאין זה מקומן, הרי יש בכך חיזוק כלשהו לדעתנו, ונמצא ש"פניו" מתייחס להקב"ה.⁷ ביאור הדבר לדעתי ולפי מה שנראה לי, הוא שמשה עליו השלום ביקש השגה מסוימת, והיא שכונתה "ראיית פנים" בדבריו "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג,כג), והובטחה לו השגה למטה ממה שביקש, והיא שכונתה "ראיית אחור" בדבריו "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שם). וכבר הערנו על העניין הזה במשנה תורה (יסודי התורה א,י). אם כן הוא אמר כאן שה' יתעלה הסתיר ממנו את ההשגה ההיא המכונה "פנים", והעבירו הלאה לעניין אחר, כלומר ידיעת המעשים המיוחסים אליו יתעלה, שחושבים שהם תארים מרובים, כפי שעוד נבאר (א,נד).⁸ בדבריי "הסתיר ממנו", כוונתי שההשגה הזו היא מוסתרת ומנועה מטבעה; ושכּל אדם שלם, כאשר שכלו נקשר בדבר שטבעו להשיג, וישאף להשגה נוספת מעבר לכך, עלולה השגתו להשתבש, או שימות, כפי שיבואר בפרק מפרקי חיבור זה (א,לב), אלא אם יילווה אליו סיוע אלוהי, כמו שאמר: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי" (שם,כב). 

It is also used figuratively to denote: to abandon one aim, and turn to a different aim and object, e.g., “He shot an arrow, causing it to miss the aim (leha‘abiro)” (1 Sam. 20:36). This is the sense, it appears to me, of this verb in “And the Lord passed by (va-ya‘abor) before his face” (Exod. 34:6). I take “his face” to mean “the face of God”; our Teachers likewise interpreted “his face” as being identical with “the face of God.” And, although this is found in the midst of Agadic interpretations which would be out of place in this our work, yet it is some support of our view, that the pronoun “his” is employed in this passage as a substitute for “God’s”—and the whole passage could in my opinion be explained as follows: Moses sought to attain to a certain perception which is called “the perception of the Divine face,” a term occurring in the phrase “My face cannot be seen”; but God vouchsafed to him a perception of a lower degree, viz., the one called, “the seeing of the back,” in the words, “And thou shalt see my back” (Exod. 33:23). We have mentioned this subject in our work Mishneh Torah. Accordingly, it is stated in the above-mentioned passage that the Lord withheld from Moses that perception which is termed “the seeing of the Divine face,” and substituted for it another gift, viz., the knowledge of the acts attributed to God, which, as I shall explain (chap. liv.) are considered to be different and separate attributes of the Supreme. In asserting that God withheld from Moses (the higher knowledge) I mean to say that this knowledge was unattainable, that by its nature it was inaccessible to Moses; for man, whilst able to gain perfection by applying his reasoning faculties to the attainment of what is within the reach of his intellect, either weakens his reason or loses it altogether as soon as he ventures to seek a higher degree of knowledge—as I shall elucidate in one of the chapters of this work—unless he be granted a special aid from heaven, as is described in the words, “And I will cover thee with my hand until I pass by” (Exod. 33:23)

ביאור שני: תרגום אונקלוס⁹ ואילו התרגום נהג כמנהגו בדברים הללו. דהיינו, שכל דבר שהוא מוצא אותו מיוחס לה' ויש בו הגשמה או ספיחי הגשמה, הוא מפרש אותו בצורה של הֶשְׁמֵט הנסמך, כך שכינוי הגוף יהיה לדבר כלשהו הנסמך לה', אלא שהושמט. על "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח,יג) אמר: "יְקָרָא דַה' מְעַתַּד עִלָּווֹהִי" (=כבוד ה' ניצב עליו). ועל "יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם לא,מט) אמר: "יִסַךְ מֵימְרָא דַה'" (=יצפה דבר ה'). כך נהג (אנקלוס) עליו השלום בפירושו באורח קבע. וכך עשה לגבי מה שנאמר "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) – אמר: "וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵיהּ עַל אַפּוֹהִי וּקְרָא" (=והעביר ה' את שכינתו על פניו וקרא). אם כן לדעתו הדבר שעבר הוא נברא בלי ספק. הוא פירש את כינוי הגוף של "פָּנָיו" כמוסב אל משה רבינו. ולפי זה יהיה פירוש "עַל פָּנָיו" – בנוכחותו, כמו שנאמר: "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (בראשית לב,כב). גם פירוש זה הוא טוב ונאה.¹⁰ אישוש לפירוש אנקלוס ז"ל ניתן למצוא בדברי הכתוב "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי" (שמות לג,כב). הרי שנאמר במפורש שמה שיעבור הוא דבר המיוחס אליו יתעלה, לא עצמותו, יתהדר שמו, ועל הכבוד הזה אמר: "עַד עָבְרִי" (שם), "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו).  

Onkelos, in translating this verse, adopts the same method which he applies to the explanation of similar passages, viz., every expression implying corporeality or corporal properties, when referring to God, he explains by assuming an ellipsis of a nomen regens before “God,” thus connecting the expression (of corporeality) with another word which is supplied, and which governs the genitive “God”: e.g., “And behold the Lord stood upon it” (Gen. 28:13), he explains, “The glory of the Lord stood arrayed above it.” Again, “The Lord watch between me and thee” (Gen. 31:49), he paraphrases, “The word of the Lord shall watch.” This is his ordinary method in explaining Scripture. He applies it also to Exod. 34:6, which he paraphrases, “The Lord caused his Presence to pass before his face and called.” According to this rendering the thing which passed was unquestionably some physical object, the pronoun “his” refers to Moses, and the phrase ‘al panav is identical with lefanav, “before him.” Comp. “So went the present over before him” (‘al panav) (Gen. 32:22). This is likewise an appropriate and satisfactory explanation: and I can adduce still further support for the opinion of Onkelos from the words “while my glory passeth by” (ba-‘abor) (Exod. 33:22), which expressly state that the passing object was something ascribed to God, not God Himself: and of this Divine glory it is also said, “until I pass by,” and “And the Lord passed by before him.”

ביאור שלישי: יישום משופר לשיטת אונקלוס¹¹ ואם הכרח לפרש באופן של השמט הנסמך, כדרכו של אנקלוס תמיד, שלעתים מפרש שהמילה המושמטת היא "יְקָרָא" (=כבוד), ולעתים "שכינה", ולעתים "מֵימְרָא" (=דבר), כל מקום לפי עניינו – הרי שאנחנו גם כן נפרש שהנסמך המושמט כאן הוא קול, וכך יש לקרוא: "ויעבור קול ה' על פניו ויקרא". וכבר ביארנו (פסקה 2) את ההשאלה בלשון של "עֲבָרָה" ביחס ל"קול": "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו). ולפי זה הקול הוא אשר קרא.¹² אל ירחק בעיניך ייחוס הקריאה לקול, כי במילים האלה עצמן סופר על דיבורו יתעלה למשה. נאמר: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט). אם כן כמו שייחס את הדִבור לקול, כך ייחס כאן את הקריאה לקול. וכגון זה, כלומר ייחוס האמירה והקריאה לקול, נאמר כבר במפורש; נאמר: "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא" (ישעיהו מ,ו).¹³ הפירוש לפי הקריאה הזו יהיה אם כן כך: "ועבר קול מלפני ה' בנוכחותו (של משה) וקרא: "ה' ה'". וכפילות "ה'" תהיה עבור הקריאה, משום שהוא יתעלה הנקרא, כמו "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" (שמות ג,ד), "אַבְרָהָם אַבְרָהָם" (בראשית כב,יא). וגם זה פירוש נאה מאוד.  

Should it, however, be considered necessary to assume here an ellipsis, according to the method of Onkelos, who supplies in some instances the term “the Glory,” in others “the Word,” and in others “the Divine Presence,” as the context may require in each particular case, we may also supply here the word “voice,” and explain the passage, “And a voice from the Lord passed before him and called.” We have already shown that the verb ‘abar, “he passed,” can be applied to the voice, as in “And they caused a voice to pass through the camp” (Exod. 36:6). According to this explanation, it was the voice which called. No objection can be raised to applying the verb kara (he called) to kol (voice), for a similar phrase occurs in the Bible in reference to God’s commands to Moses, “He heard the voice speaking unto him”; and, in the same manner as it can be said “the voice spoke,” we may also say “the voice called”; indeed, we can even support this application of the verbs “to say, “and “to call,” to “the voice,” by parallel passages, as “A voice saith ‘Cry,’ and it says ‘What shall I cry?’” (Isa. 40:6). According to this view, the meaning of the passage under discussion would be: “A voice of God passed before him and called, ‘Eternal, Eternal, All-powerful, All-merciful, and All-gracious!’” (The word Eternal is repeated; it is in the vocative, for the Eternal is the one who is called. Comp. Moses, Moses! Abraham, Abraham!) This, again, is a very appropriate explanation of the text. (Guide for the Perplexed, Part 1, Chapter 21: https://www.sefaria.org/Guide_for_the_Perplexed%2C_Part_1.21?lang=bi; bold emphasis mine)

Further Reading

RAMBAM ON MESSIAH AS THE MIGHTY GOD AND BEGOTTEN SON!

RAMBAM, MESSIANIC PROPHECY & JESUS

Closed Hebrew Mem & the Virgin Birth

RAMBAM ON MUHAMMAD & THE ARABS