Josephus & the Divine Name

The following quote is taken from Josephus’ The War of the Jews 5:5, translated by William Whiston. He states that the Divine Name consists of 4 vowels. All emphasis is mine.

ז. ובני משפחת הכהֻנה, אשר לא יכלו לשָׁרֵת בקֹדש מפני מום אשר בבשרם, היו באים לפנים מן הקלעים עם אחיהם הכשרים ומקבלים את חלקי הזבחים על־פי משפט הכהֻנה, אך לבושיהם היו בגדי חֹל. כי רק הכהנים המשרתים שׂמו עליהם בגדי קֹדש. ואל המזבח וההיכל קרבו רק הכהנים, אשר לא נמצא בהם פסול, בלבוש בוץ (שש), ונאסר עליהם באִסוּר חמוּר לשתות יין מפני כבוד עבודת אלהים, פן יקרה להם מכשול בעת שרתם בקֹדש. גם הכהן הגדול עלה אִתּם יחד אל המקדש, אולם לא בכל ימי השנה, רק בשבתות ובראשי־חדשים, במועדי השנה הכתובים בתורה, וכן גם ביום עצרה לכל העם מימים ימימה. ובשרת הכהן הגדול בקֹדש היה לבוש אזור (מכנסי) בד על ירכיו עד מתניו וממתניו ולמעלה נשא כתֹנת בד על בשרו, ועל הכֻּתֹּנת מעיל כליל תכלת, היורד על הרגלים, עם שפה וגדילים עליה ועל הגדילים נעשו פעמוני זהב ורמוני זהב, פעמון ורמון. הפעמונים היו סִמן לרעם והרמונים סִמן לברק. והחֵשב (חֵשב האפוד), המהדק את המעיל אל החזה, היה רקום חמש רצועות חוטים שונים מָשזרים, מעשה חושב, זהב וארגמן ותולעת־שני ובוץ (שש) ותכלת, אלה המינים אשר ספרנו, כי מהם נרקמה הפרֹכת להיכל. גם האפוד נרקם מחמשת המינים האלה, אולם בו נמצא זהב יותר. ומראה הבגד הזה (האפוד) היה כתבנית שריון המכסה על הבשר. ושני שלטי זהב קטנים (כתפות) חִבּרו את האפוד ובהם שֻׁבּצו אבני־שֹׁהם גדולות ויפות, ועליהן נחרתו שמות שבטי העם. ומהעבר השני (מעבר־פני הכהן הגדול) היו תלויות שתים־עשרה אבנים יקרות אחרות, שלש שלש בארבעה טורים, ואלה הן: אֹדם, פטדה וברקת, נפך, יהלֹם וספיר, שבו, אחלמה ולֶשֶׁם, ישפה, שֹׁהם ותרשיש, ועל כל אחת מהן נכתב אחד משמות השבטים. ואת ראשו כסה הכהן הגדול במצנפת שש ומסביב לה פתיל תכלת, ועל הפתיל מסביב זר זהב, הנושא פתּוחי חותם הכתב הקדוש, אלה היו ארבע אותיות. אולם לא בכל עת נשא הכהן הגדול את הבגדים האלה, כי לבש בגדים פשוטים מהם (בגדי לבן) מדי בואו אל הדביר. רק פעם אחת בשנה בא לבדו אל המקום הזה, ביום אשר בו צֻוה כל העם לעַנות את נפשו לאלהים. ויתר דברי העיר וההיכל ומשפטיהם וחֻקיהם אכתוב לכל פרטיהם בפעם אחרת, כי עוד דברים רבים נשארו לסַפּר עליהם.  

7. Now all those of the stock of the priests that could not minister by reason of some defect in their bodies, came within the partition, together with those that had no such imperfection, and had their share with them by reason of their stock, but still made use of none except their own private garments; for nobody but he that officiated had on his sacred garments; but then those priests that were without any blemish upon them went up to the altar clothed in fine linen. They abstained chiefly from wine, out of this fear, lest otherwise they should transgress some rules of their ministration. The high priest did also go up with them; not always indeed, but on the seventh days and new moons, and if any festivals belonging to our nation, which we celebrate every year, happened. When he officiated, he had on a pair of breeches that reached beneath his privy parts to his thighs, and had on an inner garment of linen, together with a blue garment, round, without seam, with fringe work, and reaching to the feet.

There were also golden bells that hung upon the fringes, and pomegranates intermixed among them. The bells signified thunder, and the pomegranates lightning. But that girdle that tied the garment to the breast was embroidered with five rows of various colors, of gold, and purple, and scarlet, as also of fine linen and blue, with which colors we told you before the veils of the temple were embroidered also. The like embroidery was upon the ephod; but the quantity of gold therein was greater. Its figure was that of a stomacher for the breast. There were upon it two golden buttons like small shields, which buttoned the ephod to the garment; in these buttons were enclosed two very large and very excellent sardonyxes, having the names of the tribes of that nation engraved upon them: on the other part there hung twelve stones, three in a row one way, and four in the other; a sardius, a topaz, and an emerald; a carbuncle, a jasper, and a sapphire; an agate, an amethyst, and a ligure; an onyx, a beryl, and a chrysolite; upon every one of which was again engraved one of the forementioned names of the tribes.

A mitre also of fine linen encompassed his head, which was tied by a blue ribbon, about which there was another golden crown, in which was engraven the sacred name [of God]: it consists of four vowels (phoneenta tessara). However, the high priest did not wear these garments at other times, but a more plain habit; he only did it when he went into the most sacred part of the temple, which he did but once in a year, on that day when our custom is for all of us to keep a fast to God. And thus much concerning the city and the temple; but for the customs and laws hereto relating, we shall speak more accurately another time; for there remain a great many things thereto relating which have not been here touched upon.